חופשת הסמסטר התארכה לה וסמסטר ב' יתחיל כנראה רק בשבוע הבא.
בינתיים אנחנו עובדים כבר שבועיים מהבית מאז התחילו הבומים מאירן ועכשיו מלבנון.
אני מרגישה שאנחנו חיים ביקום אחר משאר העולם, שממשיך בדרכו. כנסים מתקיימים ואנשים יכולים להגיע אליהם, דדליינס לגרנטים נשמרים כי אין סיבה לדחות אותם, מאמרים מוגשים, נשפטים, מתקבלים או נדחים, כי אין מלחמה בעולם שמחוץ לכאן. היינו בנורמליות הזאת לפני שבועיים וקצת והנה היא נראית לי כמו יקום מקביל.
התפצלנו מהם, ואני מקווה שנתאחד בעתיד הנראה לעין.
מחר נעשה ניסיון ונאשר לסטודנטים שגרים במעונות להגיע למעבדה לארבע שעות. נקווה לטוב!
סטודנטית שלי הגנה על הצעת המחקר שלה ביום חמישי ועשתה את זה בחן ובאינטיליגנציה והייתי גאה בה עד מאוד. אני מנסה לעבוד על גרנט, מאמר ואפילו הסכמתי לערוך מאמר שנראה לי מעניין. אני עושה את זה כי הרגעים בהם אני עובדת על המחקר, או על ניהול החוג או בקשר עם הסטודנטים הם מהטובים ביותר שאני חווה בתוך הכאוס הכללי שברקע.
ומתוך זה דווקא בא לי לדבר על סדרות וספרים. עולם מקביל, עד הסוף.
אני מאוד אוהבת את ברידג'רטון ואת המלכה שרלוט. אני אוהבת את הדמויות והיחסים בינהן. את זה שאף אחד לא מושלם וכולם טועים, אבל בסופו של דבר הדמויות שם מתכוונות לטוב ופועלים מתוך אהבה ורצון לעשות את הדבר הנכון. מאוד אוהבת את חשיבות המשפחתיות ומערכות היחסים הקרובות ואת האהבה שהיא מרכזית לכל.
לעומת זאת, את HIS AND HERS פחות אהבתי. הסידרה היתה מותחת ומעניינת, אבל הרוע והאכזריות היו הרבה מעבר למה שאני מאמינה או מוכנה לקבל. הטוויסט הסופי היה לא אמין ומטופש והרס את כל הסידרה מרוב טמטומו וחוסר אפשריותו. היה טוויסט א' שהיה אמין וחמוד ופתר ממש יפה את התעלומה, אבל כנראה הכותבים חשו שהיה צפוי מדי, אז הוסיפו את טוויסט ב' שהפך את הכל ללא אפשרי פיסית, לא אמין ריגשית ומאוד מטריד באופן כללי מהרבה בחינות. כמו עונה 8 במשחקי הכס.
קראתי את הספר Not quite dead yet של הולי ג'קסון וממש נהניתי כל הספר... עד הסוף. גם שם, היא עשתה טוויסט לא אמין ומיותר שהפך את כל הספר ללא אמין. למה הן עושות את זה? היא כותבת כל כך מהנה וכייפי ואז הופכת דמות אבהית וסימפטית לאדם חסר אמפטיה ומעצורים, בלי שום הכנה לזה, והיו שם עוד טעויות התנהגותיות.
אני חושבת שהכותבים מרגישים צורך להפתיע וכל ההפתעות הטובות כבר נכתבו, אז הם כותבים הפתעה שלא נכתבה כי לא היתה צריכה להכתב. כמו שמאוד קשה לכותבים לכתוב קומדיות רומנטיות, כי כל הקומדיות הרומנטיות הטובות כבר נכתבו. אני מבינה את הצורך לחדש ולרגש, אבל כשהחידוש והריגוש באים על חשבון הסיפור, הם הורסים במקום להוסיף.
אסקפיזם אחרון: ולדימיר. ראיתי רק פרק אחד וכבר לא אהבתי. יכול להיות שמדעי הרוח הם יקום נפרד ממדעי הטבע, אבל קשה לי להאמין שעד כדי כך. הבעיה העיקרית היא שהזוג המבוגר, שהאשה בו היא גיבורת הסידרה הם אנשים ריקים, אגואיסטים ומרוכזים בעצמם שלא חושבים על אף אחד ושום דבר מעבר לסיפוק המיידי של עצמם.
יש לי חברות ממדעי הרוח והן עסוקות בקידום הסטודנטיות שלהן, קידום החברה והאוניברסיטה. הן פועלות כדי לעשות כאן מקום יותר טוב ולא מוותרות. אולי החיים בישראל, עם כל הקושי שיש כאן, מכריחים אותנו להתאמץ למען אחרים, למען המקום הזה. זה מה שהרגשתי בכנס באילת. שאנחנו מנסים לעזור, לבנות, לשמור ולהגן על המקום המיוחד הזה ועל הקהילה שלנו.
מקווה שאתם בטוב. שאתם בטוחים. שכמוני, אתם ממשיכים לראות את הטוב בתוך הבלאגן ומודים עליו. כי יש כאן טוב ואנחנו צריכים לשמור עליו. שבוע טוב ושקט שיהיה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה