אני נאבקת עם הISF החדש שלי. אני ממש צריכה ללדת אותו מחדש. אני חושבת שהסיבה היא המעבר הקשה בין מוד כתיבת מאמרים למוד כתיבת גרנטים.
כשאני כותבת מאמרים אני מנסה ליצר הבנה חדשה מהדאטה. במבוא אני מציגה את הרקע לשאלות שעניתי עליהן ולמה לענות עליהן חשוב. בתוצאות אני מסבירה מה עשינו ומה מצאנו ובדיון מסבירה איך מה שמצאנו עונה על השאלות. כשאני מחברת מאמר אני מנסה לחבר בין הנקודות שהיו ואלו שגיליתי וליצור תמונה של הדרך בה המערכת שאני חוקרת עובדת, מתוך המידע החלקי שיש לי.
כשאני כותבת גרנט אני צריכה למחוק את כל הקווים, לחזור לנקודות ולהבין איפה הפערים הכי גדולים שלסגור אותם יקדם אותנו הכי הרבה.
זה כביכול מאוד פשוט ומובן, אבל למעשה זה בכלל לא. לא לי, לפחות.
כי אחרי שאני כותבת מאמרים, והמעבדה שלי יצרה המון מאמרים בזמן האחרון, אני מאמינה לגמרי בתמונה שיצרתי, ומרגישה לפעמים שהכל פתור. אני מתהלכת בתחושה שעניתי על השאלות הגדולות ששאלתי ועכשיו נשארו הפרטים.
אבל זה לא נכון. זה אף פעם לא נכון.
כי צריך ללכת חזרה למקור, למחוק את הקווים שציירתי, לגלות מחדש את השאלות ולזהות את המקום בו אני רוצה לתקוף.
כשאני רואה סדרות משטרה (מחלקת Q, יוסמיטי וכשאני מעזה, מיינד האנטר), אני מרגישה הזדהות עם התהליך המחקרי שהם עושים. הם לא יודעים מה קרה. הם לא יודעים מה חשוב ומה מסיח. הם שואלים שאלות ואוספים ראיות, ואז יש נקודה בה דברים מתחברים והם קופצים אל הפתרון. לפעמים על הפתרון הלא נכון, אבל לפעמים, על הפתרון הנכון.
אז אני בתהליך מחיקת קווים וחזרה אל השאלות, וזה מאוד קשה, אבל גם מרגש, כי הממצאים שלנו הובילו אותנו לדייק את השאלות, וזה הכי טוב שממצאים יכולים לעשות.
שיהיה לי בהצלחה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה