לא קיבלתי ISF וזה מאוד מעציב אותי.
השופטים היו הוגנים וצדקו בביקורת שלהם. הם אפילו החמיאו לי על הפרודקטיביות והובלת התחום. אין על מה לכעוס.
כבר כמה זמן אני מרגישה שאנחנו בדד-אנד, אבל כל כך הצלחנו בשנתיים האחרונות שלא הצלחתי להתרומם מעבר להצלחה ולעשות משהו עם התחושה שאין לנו שאלה גדולה חדשה. בנובמבר שעבר, כשהגשתי את הגרנט, הרגשתי שמשהו חסר, אבל לא הצלחתי להבין מה. לא הצלחתי לראות מעבר לפיסגה. אולי כי עוד לא הגענו.
הסתכלתי עכשיו לספטמבר שנה שעברה, וזה היה בדיוק בשיא העבודה על המאמר הגדול שהיה לקראת פירסום אז. לא היה לי את את רוחב הפס להסתכל מעבר למאמר הזה, ולמאמרים הבאים. אולי גם קיוויתי שהדברים שאני מציעה יעבדו. היו לנו המון תוצאות לעבד ולהוציא, וזאת עדיין לא היתה הנקודה בה מפנימים שהדרך שעשינו מיצתה את עצמה ואנחנו חייבים לחשוב על דרך אחרת.
היא מיצתה את עצמה מכמה סיבות. אחת טובה: כי ענינו על שאלה מרכזית שהציקה לי לא מעט שנים - איך התאים מזהים את השלד שהם בונים? ולא פשוט למצוא שאלה טובה חדשה. והשניה - בעיה טכנית: המנגנונים שעוזרים לתאים לזהות את השלד נמצאים בכל התאים בעובר, ואם פוגעים בהם, כל העובר נפגע, ואי אפשר להסיק מסקנות על איך הם בונים את השלד. דד-אנד.
אבל באוקטובר הייתי אופטימית וחשבתי שאם רק ננסה יותר חזק נצליח, וזה לא קרה.
השופטים נתנו לנו חיזוק חיובי על העבודות היפות שלנו אבל אמרו שמה שאני מציעה לא יעוף בגלל הסיבות הטכניות. הלוואי והיו נותנים לי כסף ואומרים לי: מה שהצעת לא יעבוד, אבל אנחנו סומכים עליך שתמצאי משהו שכן יעבוד. אבל זה לא עובד ככה. הם ממש רוצים שאציע משהו שיעבוד. מעבר לכך, אם היו נותנים לי כסף לעשות מה שהצעתי, הייתי מנסה לעשות את זה והיה לוקח יותר זמן להחליט לחשב מסלול מחדש.
אז מעבר לזה שהמעבדה שלי תהיה מרוששת השנה ונחיה מהחסכונות שלנו, וזה ממש לא נעים, הדחיה הזאת גרמה לי לחשוב על דברים שנוכל לעשות בכלים שלנו (כי אני צריכה להגיש עוד ארבעה חודשים גרנט חדש) והם פורצי דרך.
במקרה, בדיוק השבוע שפטתי מאמר מדהים שממזמן לא ראיתי שכמותו, שנתן לי המון רעיונות חדשים על איך להסתכל על המערכת שלי, ואני מצליחה לראות כיוון ושאלות שמתאימים לנו כמו כפפה ליד, יחודיים, ומשמעותיים.
לא הייתי יכולה לראות את זה לפני שנה.
לפעמים אנחנו במקום מסויים ורוצים להיות במקום אחר, אבל אי אפשר להגיע לשם, עד שמגיעים לשם.
ציטוט מהסרט של הבת הגדולה שמצטטת את הבן הגדול. אני חושבת שסוף סוף, אחרי זמן שנראה לי נצח, אני מתחילה להגיע לשם.
היום קנינו מנורות חדשות לסלון וממיע מתקין אותן עכשיו.
שבת שלום!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה