בבוקר הקטנה חזרה לבסיס, ובין ריצות שלנו לממד והחוצה, הייתי בטלפון מולה כשהאוטובוס שלה עצר מתחת לגשר, פעמיים, כי ירו טילים.
העוזרת מטמרה הפסיקה להגיע מאז עיד אל אדחא. בהתחלה זה היה העיד ועכשיו זאת המלחמה והבית נראה כמו שדה קרב. אני נדבקת לריצפה במטבח.
אתמול נסעתי לאוניברסיטה בפעם הראשונה מאז הטילים מאירן וזה היה פחד אלוהים. מצאתי מתי להגיע, דווקא אחרי ההתקפה האמריקאית. פחדתי בנסיעה, פחדתי בכניסה לאונברסיטה הנטושה לגמרי, פחדתי כשהייתי צריכה להדליק את האור בשירותים (כי אף אחד לא היה בקומה שלי), פחדתי כשישבתי במשרד. האמת היא שבאתי כי חבר ממאג'ד אל שאמס הביא לנו דובדבנים מדהימים לאוניברסיטה ורציתי לאסוף אותם. אחרי שעתיים כשפגעתי חבר במזדרון והוא אמר לי שהמקלט בבניין שלנו לא תקני נשברתי ונסעתי הביתה, דרך רמי לוי.
רמי לוי דווקא לא היה ריק. היו בו אנשים רבים והרבה מאוד מוצרים. הרגיש כמעט כמו רגיל, אבל לא באמת. קניתי לנו דברים טעימים במיוחד וחזרתי הביתה. רק במורד הרחוב שלנו מפלס הפחד התחיל לרדת.
היום רצתי בבוקר ואחרי הריצה רצתי לממ"ד, מול הקטנה בטלפון, כאמור למעלה.
בין יציאות לכניסות לממ"ד קיבלתי הודעה שהסטודנטית היקרה שלי קיבלה פרס דיקן ללימודים מתקדמים עבור התיזה המצטיינת. שני סטודנטים בכל מחזור מכל האוניברסיטה מקבלים את הפרס הזה. כל כך גאה הייתי!
ואז למדתי שאין מקלט תיקני לא רק בביניין שלנו אלא גם בבניין הסמוך, ומי שמאז לבוא לאוניברסיטה צריך לדעת את זה! אז שלחתי מכתב לסטודנטים ולחוקרים ועוד מכתב על רשימת ואישור נוכחות וכל מיני דברים כאלו במקביל לזה וגם שיעור שאני מלמדת אחר הצהריים בזום ולנסות להבין איך אנחנו עושים הערכה חליפית כשאי אפשר לבוא לאוניברסיטה למבחן.
אחרי השיעור ישבתי על הצעת המחקר שאני כותבת ביחד עם שותפה אמריקאית חדשה וראיתי שהיא חירבנה חלק ממה שכתבתי והפכה אותו לבלתי ברור בעליל. כמו כן למדתי שהיא נתנה לי להיות חוקרת משנית ולא שותפה על הגרנט שאנחנו כותבות ואני יזמתי. אז כתבתי לה מכתב יחסית מנומס בו הסברתי לה איך אני מצפה שתתנהל מולי, כולל הכל. זה היה מכתב נמרץ וישיר, אבל אני חושבת שהיא מסוגלת להתמודד עם זה + הסברתי לה על היום שעברתי, כדי שתבין את המצב הבלתי הגיוני בעליל בו אני מחברת משפטים הגיונים למרות הטילים האיראניים שנופלים סביבי.
דברים טובים בתוך היום הלא פשוט הזה: החיבוק לקטנה בבוקר, הריצה, זה שהגרנט הזה פשוט מדליק למרות החיכוך, ופותח כיוונים חדשים למעבדה, זה ששטפתי את הסלון והמטבח והם קצת יותר ראויים למגורים, שממיע הכין עוף בחלב קוקוס וקארי ממש טעים, שהגדולים רוקנו את פחי המיחזור, שהגדול הוריד ותלה כביסה (אני צריכה לקפל) שהסטודנטית שלי זכתה בפרס התיזה המצטיינת!!, הסטודנטים החמודים בשיעור, זה שכולנו ביחד, והכל עדיין עומד על תילו. לא מובן מאליו בכלל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה