חזרתי לעצמי המקורית.
שיחזרו כל החטופים הביתה.
שיחזרו המילואמניקים למשפחות ולעבודות שלהם.
שהמלחמה תפסק.
ששני הצדדים ישתקמו לשלום.
שלא יהיו יותר פצצות, רעב, שנאה ופחד.
שנרקוד שוב.
בשלום.
אמן.
אני קוראת את עיר הדובים ולגמרי נכבשתי בקיסמם של האנשים המאכלסים את דפי הספר הזה. בקמן קצת טרחני וחוזר על עצמו, אבל האנשים שלו נהדרים והכאב ש...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה