יום שלישי, 7 במאי 2024

שואה ותקומה

טקס יום השואה בישוב שלי מאוד מרגש תמיד כי עושים אותו תלמידי כיתה יב' בהנחייתה של אמא מוכשרת בצורה יוצאת דופן שמצליחה להעביר דרכם מסרים מורכבים, חדים שנוגעים לכולנו. היא מצליחה לספר לנו מה אנחנו מרגישים ומה עובר עלינו. אחד הקטעים שהם הביאו ומאוד ריגש אותי היה קטע מהיומן של אנה פרנק בו היא אומרת שלמרות הכל היא עדיין מאמינה שלאנשים יש לב טוב. 

כרגיל בזמן האחרון כתיבת הפוסט נקטעה על ידי המציאות, והיום כבר יום שלישי. צה"ל מדגדג את רפיח, נתניהו וסינוור ממשיכים לוודא שהם לא מסכימים על אותה הצעה אף פעם, ועשרות אלפי ישראלים לא גרים בבית שלהם. עכשיו גם אמריקה ברורה בכך שהיא בצד שלנו רק כשנוח ומתאים, וכל השאר פשוט נגדנו אוטומטית. 

אני חושבת שהסיכסוך המכוער והקטן שלנו עם הפלשתינאים התלבש ממש יפה על המלחמה בין המעצמות, סין וארה"ב, וכל הכסף שזרם מציר הרשע למערכת החינוך האמריקאית מניב עכשיו פירות, באושים לנו, ומשמחים לחמאס. 

ואין כמו המשוררים שלנו, למחרת, של לאה גולדברג:

הירוק היום ירוק מאוד
והאפור היום אפור מאוד
וקצת שחור ואין לובן בעיר
והנסער היום נסער מאוד
והעבר היום - עבר מאוד
קצת עתיד, ואין הווה באוויר.

ועוד לא קל לנשום, ועוד לא קל
לחשוב מול הרוח
ומאוד לא פשוט לחכות

ישבתי היום בבית ועבדתי על ההרצאות שאני עומדת להציג בכנסים בדרום בסוף החודש. פתאום הצלחתי לכתוב קטע קצר שמסכם את כל הממצאים שלנו בשנים האחרונות. נשבר לי מחסום הכתיבה, כי החלטתי לכתוב את עיקר העיקרים במספר מינימלי של מילים. שני דברים מעולים נבעו מזה: הראשון שהיתה לי קפיצת דרך מחשבתית בהבנה של התוצאות שלנו שבעצם סותרות משהו שהאמנתי בו הרבה מאוד זמן. חשבתי שביטוי מוגבר של גנים באיזורים הפעילים של בנית השלד מאוד חשוב להתארכות השלד. מסתבר שהשלד יודע להתארך גם כשביטוי הגנים נתקע מאחור, באיזורים הפחות פעילים של הבניה. כלומר - ביטוי הגנים המקומי הוא תוצר של התארכות נורמלית אבל לא חיוני לה. זה ממש מפתיע אותי ומאלץ אותי לחשוב מחדש על הכיוונים הבאים שלנו. אם הביטוי המוגבר של הגנים פחות חשוב לתהליך יצירת השלד - פחות חשוב לחקור את הבקרה על ביטוי הגנים, ויותר חשוב למצוא את הדברים שחיוניים ליצירת השלד. 😐זה מצביע על פרוייקטים שצריך לסגור ולפרסם, ועל פרוייקטים שכדאי להמשיך.

הדבר השני שגיליתי עוד פחות משמח - אני כבר לא מסוגלת לכתוב על השלד ולהתלהב. מעבר לפרוייקטים הממש מסקרנים שיש לנו שקשורים לשלד, אני רוצה למצוא כיוון חדש שילהיב אותי ברמת המערכת. השלד הוא חלק מהפה של הלרווה, שכולל תאי עצב ואת הפתח למעיים. הייתי רוצה להבין כיצד מיבנים כאלו מתפתחים בתיאום בין הרקמות השונות, ומה הקשר בין השלד ותאי העצב לתפקוד הפה, כלומר - לאכילה ולשחיה. זה כיוון די כללי שאני רוצה לפתח, אבל הוא שונה לגמרי ממה שעשיתי עד עכשיו ומלהיב אותי, והתלהבות זה תמיד טוב. 😀

התחלתי נמוך ובלי להתכוון עליתי למעלה. גם אני מאמינה בטוב שעוד יבוא, למרות הכל. ככה אני מתוכנתת. 

 



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

השבוע שהיה

שבת בצהריים. רצתי בבוקר, קיפלתי כביסה עם הילדים, קראתי מאמר על צלופחי זכוכית ואכלתי אורז עם עוף בקארי שממיע הכין ודאל פול שירדן הכינה אתמול....