7.4.2020 ביום ראשון שלחתי מאמר חדש שלנו לעיתון. עיתון טוב. ממיע קרא את ההקדמה ואמר - ממש השתפרת בכתיבה. אני חושבת שזה כי לא כתבתי לבד. למעשה, את הגירסה הראשונית של המאמר כתב הסטודנט ואז עבדנו עליו ביחד. זה היה לי קשה מאוד כי זאת הפעם הראשונה שבה סטודנט כותב מאמר כזה כבד בעצמו ואני מנחה ולא לוקחת פיקוד. אבל זה היה מאוד מתגמל.לא פשוט לשבת במושב שליד הנהג וללמד לנהוג. צריך להיות נהגים טובים כדי לעשות את זה.
11.4.2020 את הפיסקה הזאת אני כותבת ארבעה ימים אחרי הקודמת. נכנסתי כדי להמשיך לכתוב את הפוסט ונזכרתי ששלחנו מאמר לפני ארבעה ימים ואולי כדאי לבדוק את הסטטוס שלו. והנה הסטטוס הוא "נשלח לשיפוט"! רוב המאמרים נדחים על הסף על ידי העורכים והמעבר לשיפוט הוא צעד משמעותי ומאוד משמח. מדהים שהצלחתי לשכוח את זה.
את הסדר חגגנו רק חמישתנו והחתולים, ירדן נשארה בבסיס לצערנו. החלטתי לקחת את השבוע הזה לחופש אמיתי, כלומר לא לעבוד, לא להנחות, לא לעבוד על השיעורים. הדבר היחיד שאני מרשה לעצמי לעבוד עליו הוא ההרצאה לקהל הרחב שאתן ב-20 לאפריל. רובה כבר מוכן אבל אני צריכה לחשוב איך אני מחברת אליה את החלק החדש.
12.4.2020 בכל פעם שאני כותבת על משהו מהעבודה זה גורם לי לעבוד עליו. זה מה שקרה אתמול. אני רוצה לשתף כאן לינק להרצאה על הג'ונגל בטיפת הים שקוליגה שלי העביר ביום חמישי שעבר, ואני הייתי סוג של מנחה. זאת יוזמה חדשה של חוקרים אצלנו, לנצל את ההזדמנות ולהעביר הרצאות על המחקר שלנו לקהל הרחב: הרצאה על הג'ונגל בטיפת ים. אני מאוד נהניתי מההרצאה הזאת. אני חושבת שזה רעיון מצויין לשתף את הציבור בידע ובמחקרים שלנו. למעשה זאת חובה אמיתית של מדענים לעשות את זה. ראיתי את זה במיטבו באמריקה, בשלוחה של סוכנות החלל שהיתה קרוב לבית שלנו. פעם בשנה היה להם יומיים פתוחים בהם הציבור היה מוזמן למעבדות שלהם והם הסבירו על בנית רכבי החלל ועל הממצאים שלהם. זה היה מדהים ומעורר השראה. אני חושבת שזה גרם לי לחשוב בפעם הראשונה על זה שאנחנו צריכים להחזיר את מה שאנחנו מקבלים מהציבור בכספי גרנטים, לא רק במחקר שלנו ובתוצאות שלו, אלא ישירות לציבור, בהוראה ובפעילויות שמכוונות לקהל הרחב. אני שמחה להשתתף בזה.
במהלך הימים האחרונים ניקינו את הבית, את החצר, סידרנו ארונות, אירגנו את המרתף, עשינו את כל הדברים שנדחקו לפינה וגרמו לנו להרגיש בחוסר שליטה על הבית שלנו. עכשיו יותר נעים. הפרוייקט הבא שאני מנסה להכנס אליו הוא סידור התמונות. מאז שחזרנו לארץ, כבר שמונה שנים, שלא אירגנו את התמונות ולא הדפסנו אלבומים. הכל בכל מיני הארד דרייבס חיצוניים. הרבה מאוד תמונות. החלטתי שבחול המועד לא אעבוד (חוץ מעל ההרצאה לקהל הרחב) ואפילו אם ישעמם לי אמצא דברים לעשות שלא קשורים לעבודה. זה מאתגר. כי אני מאוד אוהבת את העבודה והיא כאן, במרחב הקשה על מסמך. אבל אני חושבת שזה חשוב כדי לשמור על חלקים אחרים בעצמי שאני זונחת ביום יום. כמו הארונות המבולגנים או המרתף. יש דברים שהם פחות דחופים ותמיד נדחקים הצידה מפני הדברים הדחופים, ולפעמים הם חשובים לא פחות.
קראתי אלבום מרגש מאוד שהאחיות של אבא שלי הוציאו לפני שמונה שנים על אמא שלהן, הסבתא שלא הכרתי. מסתבר שהיא היתה אישה מאוד מיוחדת, אוהבת, תומכת, עוזרת, מכוונת והכל ללא הרמת קול או גערה. מוזר לי שאבא שלי לא סיפר לי הרבה עליה, אולי היה לו קשה. הסיפורים שלו תמיד היו מלאי הומור וצחוק, על דברים לא קלים שעבר בילדות שלו, אבל עליה, כמעט ולא סיפר. איזה מזל שהאחיות שלו עשו את זה. אני מאוד מחבבת אותן, חבל לי שלא הכרתי אותן קצת יותר טוב כשהייתי צעירה יותר. אבל טוב מאוחר מאשר אף פעם לא. זה עשה לי חשק לרשום את זכרונות הילדות שלי והזכרונות מאבא ואמא. אמא שלי היתה שונה מסבתא, אבל היו ויש בה הרבה מאוד מעלות אחרות שהשפיעו עלי מאוד לטובה. אני כל כך שמחה על החודשים האחרונות ביחסים שלנו. אני מתקשרת אליה כמעט כל יום ויש ביננו שיחות משמעותיות, לא רק העברת אינפורמציה טכנית. כיף לי לדבר איתה ואני מרגישה שאני משמחת אותה. זאת שמחה גדולה. חסד של אמת.
מועדים לשמחה!
11.4.2020 את הפיסקה הזאת אני כותבת ארבעה ימים אחרי הקודמת. נכנסתי כדי להמשיך לכתוב את הפוסט ונזכרתי ששלחנו מאמר לפני ארבעה ימים ואולי כדאי לבדוק את הסטטוס שלו. והנה הסטטוס הוא "נשלח לשיפוט"! רוב המאמרים נדחים על הסף על ידי העורכים והמעבר לשיפוט הוא צעד משמעותי ומאוד משמח. מדהים שהצלחתי לשכוח את זה.
את הסדר חגגנו רק חמישתנו והחתולים, ירדן נשארה בבסיס לצערנו. החלטתי לקחת את השבוע הזה לחופש אמיתי, כלומר לא לעבוד, לא להנחות, לא לעבוד על השיעורים. הדבר היחיד שאני מרשה לעצמי לעבוד עליו הוא ההרצאה לקהל הרחב שאתן ב-20 לאפריל. רובה כבר מוכן אבל אני צריכה לחשוב איך אני מחברת אליה את החלק החדש.
12.4.2020 בכל פעם שאני כותבת על משהו מהעבודה זה גורם לי לעבוד עליו. זה מה שקרה אתמול. אני רוצה לשתף כאן לינק להרצאה על הג'ונגל בטיפת הים שקוליגה שלי העביר ביום חמישי שעבר, ואני הייתי סוג של מנחה. זאת יוזמה חדשה של חוקרים אצלנו, לנצל את ההזדמנות ולהעביר הרצאות על המחקר שלנו לקהל הרחב: הרצאה על הג'ונגל בטיפת ים. אני מאוד נהניתי מההרצאה הזאת. אני חושבת שזה רעיון מצויין לשתף את הציבור בידע ובמחקרים שלנו. למעשה זאת חובה אמיתית של מדענים לעשות את זה. ראיתי את זה במיטבו באמריקה, בשלוחה של סוכנות החלל שהיתה קרוב לבית שלנו. פעם בשנה היה להם יומיים פתוחים בהם הציבור היה מוזמן למעבדות שלהם והם הסבירו על בנית רכבי החלל ועל הממצאים שלהם. זה היה מדהים ומעורר השראה. אני חושבת שזה גרם לי לחשוב בפעם הראשונה על זה שאנחנו צריכים להחזיר את מה שאנחנו מקבלים מהציבור בכספי גרנטים, לא רק במחקר שלנו ובתוצאות שלו, אלא ישירות לציבור, בהוראה ובפעילויות שמכוונות לקהל הרחב. אני שמחה להשתתף בזה.
במהלך הימים האחרונים ניקינו את הבית, את החצר, סידרנו ארונות, אירגנו את המרתף, עשינו את כל הדברים שנדחקו לפינה וגרמו לנו להרגיש בחוסר שליטה על הבית שלנו. עכשיו יותר נעים. הפרוייקט הבא שאני מנסה להכנס אליו הוא סידור התמונות. מאז שחזרנו לארץ, כבר שמונה שנים, שלא אירגנו את התמונות ולא הדפסנו אלבומים. הכל בכל מיני הארד דרייבס חיצוניים. הרבה מאוד תמונות. החלטתי שבחול המועד לא אעבוד (חוץ מעל ההרצאה לקהל הרחב) ואפילו אם ישעמם לי אמצא דברים לעשות שלא קשורים לעבודה. זה מאתגר. כי אני מאוד אוהבת את העבודה והיא כאן, במרחב הקשה על מסמך. אבל אני חושבת שזה חשוב כדי לשמור על חלקים אחרים בעצמי שאני זונחת ביום יום. כמו הארונות המבולגנים או המרתף. יש דברים שהם פחות דחופים ותמיד נדחקים הצידה מפני הדברים הדחופים, ולפעמים הם חשובים לא פחות.
קראתי אלבום מרגש מאוד שהאחיות של אבא שלי הוציאו לפני שמונה שנים על אמא שלהן, הסבתא שלא הכרתי. מסתבר שהיא היתה אישה מאוד מיוחדת, אוהבת, תומכת, עוזרת, מכוונת והכל ללא הרמת קול או גערה. מוזר לי שאבא שלי לא סיפר לי הרבה עליה, אולי היה לו קשה. הסיפורים שלו תמיד היו מלאי הומור וצחוק, על דברים לא קלים שעבר בילדות שלו, אבל עליה, כמעט ולא סיפר. איזה מזל שהאחיות שלו עשו את זה. אני מאוד מחבבת אותן, חבל לי שלא הכרתי אותן קצת יותר טוב כשהייתי צעירה יותר. אבל טוב מאוחר מאשר אף פעם לא. זה עשה לי חשק לרשום את זכרונות הילדות שלי והזכרונות מאבא ואמא. אמא שלי היתה שונה מסבתא, אבל היו ויש בה הרבה מאוד מעלות אחרות שהשפיעו עלי מאוד לטובה. אני כל כך שמחה על החודשים האחרונות ביחסים שלנו. אני מתקשרת אליה כמעט כל יום ויש ביננו שיחות משמעותיות, לא רק העברת אינפורמציה טכנית. כיף לי לדבר איתה ואני מרגישה שאני משמחת אותה. זאת שמחה גדולה. חסד של אמת.
מועדים לשמחה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה