יום שישי, 18 במאי 2018

דרישת שלום

4/5/2018
ימים מאוד עמוסים. של שינוים וצמיחה ושמחה.

ביום ראשון תגיע אלינו קוליגה שלי שאני מאוד אוהבת לשבוע. אני מאוד מתרגשת לקראת הביקור שלה. ממיע בנה מחסן בחצר במשך כמה חודשים כדי שנוכל לפנות את המרתף ולאפשר לה להתארח אצלנו בפרטיות. המהפך הסתיים ממש היום ועכשיו אני יושבת במרתף שכרגע הוא המקום הכי נוח לעבוד בו על המחשב בבית. ליאור ליד על המיטה ויש ריח של בושם ששמנו על השטיח כדי שיפסיק להריח כמו חתול. הקירות חשופים אבל ביחס למה שהיה כאן לפני כמה חודשים המקום הפך ממחסן מלוכלך ומלא דברים זרוקים בכל מקום לחדר אירוח כמעט נעים. ממיע ציחצח את המקלחת וחדר השירותים  והם מעולם לא נראו יותר טוב. זה החדר היחיד בבית עם מזגן עובד פרט לסלון ולמטבח, כך שהאלטרנטיבה שהיתה לנו, החדר העליון בבית, כבר לא קיימת ומזל שיש את המרתף.

18/5/2018
הביקור היה מוצלח מאוד. היא באה כדי לחזק את הקשר המדעי ביננו. היה לי קשה להאמין לזה בהתחלה, גם לא חשבתי שאני באמת יכולה לעזור לה, אבל כשישבנו והיא הסבירה לי את השאלה שהיא רוצה לתקוף וניסיתי לשחק עם המספרים, פתאום, שיטה שפיתחנו במעבדה לענות על שאלה אחרת התגלתה כמתאימה מאוד לענות על השאלה שלה. גם חומר ששמנו בצד ולא הגענו אליו הפך למשמעותי ואנחנו בפיתחם של שני מאמרים שאני מאוד מתלהבת לעבוד עליהם.

זאת תקופה מרגשת במעבדה וגם בבית. ירדן מסיימת תיכון והדפיסה את הספר בפיקאבוק והוא יצא מדהים. אנחנו רוצים למצוא הוצאת ספרים שתוציא אותו, אבל עוד לא התחלנו לחפש בפועל. בתערוכה של בית הספר היא הקריאה אותו לפני הבנות האחרות והמשפחות, וזה היה כל כך מרגש ומשמח לראות אותה באלמנט שלה, רגועה ומאושרת, חולקת את הכשרון הנדיר שלה בשמחה. שגיא מתקדם יפה בפרוייקט שלו. הוא מאוד מצליח אבל אני חושבת שהוא לא מרגיש מצליח וזה מעציב אותי. אני חושבת שלפעמים פרוייקטים אוניברסיטאים או בתי ספר לילדים מחוננים לא נותנים לילדים את הבטחון שחשוב להם יותר מכל דבר אחר כדי להצליח מבפנים, אולי אפילו פוגעים בבטחון שלהם. אולי זה קשה למורים לשמחשיבים את עצמם אומנים או מדענים, ללמד אנשים כל כך מוכשרים, אולי זה מעמת אותם עם חוסר ההצלחה שלהם והאכזבה שלהם מעצמם. צריך אדם מאוד שלם עם עצמו כדי לטפח מישהו שבאופן ברור הוא יוצא דופן. המורים בבית הספר התיכון שלהם כאלו. ככל שהזמן עובר ואני מכירה את המורים שלהם יותר, אני יותר מעריכה את בית הספר. המורות של ירדן לאומנות, המורים של שגיא למתמטיקה ולמחשבים והמורות של זוהר.

גם את הגננת של ליאור אני מאוד אוהבת. כנראה שישאר בגן עוד שנה כדי להתחזק ריגשית וחברתית. אני לא בטוחה לגמרי שזה הדבר הנכון, אבל מסכימה עם הגננת ועם הפסיכולוג של הגן שככל שיגיע יותר בשל לכיתה א', יש יותר סיכוי שיעבור את בית הספר היסודי בשלום. אם היה אפשר להקפיץ אותו ישר לתיכון של הגדולים זה היה משמח. :-)

עוד מעט נקבל תשובות לגרנט הגדול שכתבתי ונשלח את המאמר הגדול לשיפוט שני, אחרי שנה של עבודה. דברים מתכנסים ואני מקווה לטוב. שמעתי לפני כמה ימים שיר של סטינג שאני מאוד אוהבת, והוא הזכיר לי שהאהבה לדבר עצמו היא הדרך:

He deals the cards as a meditation 
And those he plays never suspect 
He doesn't play for the money he wins 
He doesn't play for respect 

He deals the cards to find the answer 
The sacred geometry of chance 
The hidden law of a probable outcome 
The numbers lead a dance 

I know that the spades are the swords of a soldier 
I know that the clubs are weapons of war 
I know that diamonds mean money for this art 
But that's not the shape of my heart 

לא בשביל הכסף ולא בשביל הכבוד, אלא כדי למצוא את התשובה לגיאומטריה הקדושה של הסיכוי. בטוח אפשר לתרגם את זה יותר טוב, אבל זה מה שאני מבינה ולוקחת מהשיר הזה. 

לא בשביל הכסף ולא בשביל הכבוד, אלא כדי למצוא את התשובה. 

סוף שבוע טוב לכולם!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

כועסת.

 בימים האחרונים אני ממש ממש כועסת. מאוד יכול להיות שאני כואבת את המצב במדינה, ובפרט - הממשלה הנוראית שלנו ומאחר ואין לי יכולת להשפיע על זה, ...