היום קראתי מאמר שקצת ערער אותי. קבוצה אמריקאית תיקנה גן פגום בתא זרע אנושי והעלתה את אחוז העוברים התקינים מ50% ל75%. זה היה לצרכי ניסוי עקרוני בלבד, העוברים הגיעו לשלב מאוד ראשוני, במבחנה, לא הוחזרו לאף רחם והושמדו אחרי הניסוי. למעשה, השם "עוברים" מטעה, מדובר בצבר תאים ראשוני, עוד לפני שהם מתמיינים לשיליה ותינוק. משהו מאוד התחלתי. ועדיין.
טכנית, הם בעצמם אומרים שיש הרבה בעיות עם שימושים קלינים של הטכניקה. בראש ובראשונה -האנזים שבעזרתו תיקנו את הדנא של תא הזרע נשאר בביצית המופרית ובעובר המתפתח ואין לדעת אם לא יפגע (יחתוך וישנה) איזורים אחרים בדנא. בניסויים שנעשו בעכברים ובקופים בהם כן נתנו לעוברים להתפתח, עד כמה שהבנתי, היו בעיות גנטיות כתוצאה מפעילות עודפת של האנזים. אבל כמו שאני רואה, טעויות טכניות אפשר לתקן.
מה שמפריע לי הוא היכולת שמתפתחת לכיוון אחד - לתקן עוברים, לשנות את הקוד הגנטי, בראש ובראשונה של בני אדם, אבל גם של חיות וצמחים אחרים. הבעיה העיקרית שלי עם זה היא שאנחנו לא מבינים מספיק את הביולוגיה של ההתפתחות והאבולוציה וכשאנחנו מתקנים דבר אחר, סביר להניח שאנחנו פוגעים בדבר אחר. אנחנו מתערבים בתהליך הרבה יותר מסובך ממה שאנחנו יכולים לתפוס כרגע ואולי עוד הרבה מאוד זמן, וההשלכות של התערבות כזאת יכולות להיות בלתי הפיכות.
סאור ג'יין שאלה אותי בפוסט שלה אם יש טעם בחקר האומנות לשם עצמו. האם הדברים שאנחנו עושים במדע ובמחקר בכלל, מוצדקים רק אם יש להם אפליקציה? אחרי שקראתי את המאמר הזה חשבתי שאני בעצם חלק מזה. חלק מעולם המדע שחוקר התפתחות עוברית. אז אני אומרת לעצמי שאני חוקרת עוברים של קיפודי ים וזה לא אפליקטיבי ישירות ושהאפליקציה היחידה תהיה אולי לפיתוח תרופות לסרטן. אבל כולנו חלק מזה וזאת הפעם היחידה שאני חושבת שהייתי מעדיפה שמה שאני עושה לא יהיה אפליקטיבי, לא לאפליקציה הזאת. אני מנסה להבין את התוכניות הגנטיות שבונות עוברים ואיך הן עוברות אבולוציה. אני מקווה להבין את המורכבות הבלתי נתפסת בין מערכות התא השונות ואיך דבר נוגע בדבר. אני חושבת שזה קסום ואני חושבת שזה מסקרן וזה מסעיר אותי ללמוד יותר ויותר על המערכות האלו. אבל לא כדי שיהנדסו בזכות ההבנה הזאת תינוקות. זאת הפעם הראשונה שאני מרגישה שאני לא רוצה שתהיה אפליקציה למדע הבסיסי שאני עושה.
רצתי על זה וזה לא עבר ואנחנו יוצאים לקמפינג ואני מקוה שזה יעזור. מקווה שכשנוכל לתקן תינוקות נדע שלא להשתמש בזה יותר מדי. או אולי, בכלל לא.
טכנית, הם בעצמם אומרים שיש הרבה בעיות עם שימושים קלינים של הטכניקה. בראש ובראשונה -האנזים שבעזרתו תיקנו את הדנא של תא הזרע נשאר בביצית המופרית ובעובר המתפתח ואין לדעת אם לא יפגע (יחתוך וישנה) איזורים אחרים בדנא. בניסויים שנעשו בעכברים ובקופים בהם כן נתנו לעוברים להתפתח, עד כמה שהבנתי, היו בעיות גנטיות כתוצאה מפעילות עודפת של האנזים. אבל כמו שאני רואה, טעויות טכניות אפשר לתקן.
מה שמפריע לי הוא היכולת שמתפתחת לכיוון אחד - לתקן עוברים, לשנות את הקוד הגנטי, בראש ובראשונה של בני אדם, אבל גם של חיות וצמחים אחרים. הבעיה העיקרית שלי עם זה היא שאנחנו לא מבינים מספיק את הביולוגיה של ההתפתחות והאבולוציה וכשאנחנו מתקנים דבר אחר, סביר להניח שאנחנו פוגעים בדבר אחר. אנחנו מתערבים בתהליך הרבה יותר מסובך ממה שאנחנו יכולים לתפוס כרגע ואולי עוד הרבה מאוד זמן, וההשלכות של התערבות כזאת יכולות להיות בלתי הפיכות.
סאור ג'יין שאלה אותי בפוסט שלה אם יש טעם בחקר האומנות לשם עצמו. האם הדברים שאנחנו עושים במדע ובמחקר בכלל, מוצדקים רק אם יש להם אפליקציה? אחרי שקראתי את המאמר הזה חשבתי שאני בעצם חלק מזה. חלק מעולם המדע שחוקר התפתחות עוברית. אז אני אומרת לעצמי שאני חוקרת עוברים של קיפודי ים וזה לא אפליקטיבי ישירות ושהאפליקציה היחידה תהיה אולי לפיתוח תרופות לסרטן. אבל כולנו חלק מזה וזאת הפעם היחידה שאני חושבת שהייתי מעדיפה שמה שאני עושה לא יהיה אפליקטיבי, לא לאפליקציה הזאת. אני מנסה להבין את התוכניות הגנטיות שבונות עוברים ואיך הן עוברות אבולוציה. אני מקווה להבין את המורכבות הבלתי נתפסת בין מערכות התא השונות ואיך דבר נוגע בדבר. אני חושבת שזה קסום ואני חושבת שזה מסקרן וזה מסעיר אותי ללמוד יותר ויותר על המערכות האלו. אבל לא כדי שיהנדסו בזכות ההבנה הזאת תינוקות. זאת הפעם הראשונה שאני מרגישה שאני לא רוצה שתהיה אפליקציה למדע הבסיסי שאני עושה.
רצתי על זה וזה לא עבר ואנחנו יוצאים לקמפינג ואני מקוה שזה יעזור. מקווה שכשנוכל לתקן תינוקות נדע שלא להשתמש בזה יותר מדי. או אולי, בכלל לא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה