ראינו ביחד את הפרק האחרון בעונה השני של GLEE. בעונה הזו הם כן עלו לתחרות הארצית אבל לא עברו שלב ל-10 הכי טובות. אני כל כך אוהבת את הסידרה הזאת, כי באמת מצליחה לשכנע שהנצחון המשמעותי הוא לקבל את עצמנו ואת מי שאנחנו אוהבים יותר, לאו דווקא להגיע למקום הראשון. אהבתי את השיחה בין קורט לחבר שלו בליין בה הוא מספר לו על הנסיעה לתחרות בניו יורק. מספר לו על האכזבה מכך שלא עלו שלב, מספר לו על הכעס, על הטיסה השקטה הביתה ולא מפסיק לחייך. בליין אומר לו - אבל אתה בכלל לא נראה עצוב וקורט עונה - טסתי בפעם הראשונה בחיים שלי לניו יורק, אכלתי ארוחת בוקר בטיפני, שרתי ונהניתי וזאת היתה שנה נהדרת בשבילי. בליין אומר לו שהוא אוהב אותו ואני מתמוגגת.
זה מזכיר לי את כל הפעמים שחזרתי מכנס או מהרצאה וסיפרתי על כל מה שקרה שם לממיע ובין אם הצלחתי ובין אם פישלתי, שום דבר לא נראה כזה עצום כמו שנראה לפני. הוקינג אמר - היקום לא היה מה שהוא בלי האנשים שאנחנו אוהבים בתוכו.
ביום חמישי היה עוד כנס, באותה עיר אבל הפעם הרציתי. זה היה כנס בתחום חדש לי וזה קצת הפחיד אותי להרצות למומחים. נסעתי עם סטודנטית שלי שעשתה הרבה מהעבודה שהצגתי והכינה פוסטר להציג בעצמה. גם היא חששה שלא תדע לענות על שאלות ואמרתי לה - במקרה הזה, תגידי שאת לא יודעת אבל תשמחי ללמוד. המטרה שלנו למצוא כאן אנשים שיעזרו לנו לעשות את הניסויים נכון כדי לקבל את התשובות. בהרצאה אמרתי בצורה גלויה לחלוטין שאני באה מתחום אחר ואני לא מומחית בתחום ושבאתי ללמוד. ניגשו אלינו אנשים נהדרים אחרי ההרצאה ושאלו שאלות שהסטודנטית שלי היתה לגמרי מוכנה לענות עליהן בפוסטר והציעו הצעות נהדרות לניסויים. אני חושבת שעשינו שני חברים חדשים שיעזרו לנו בהמשך וחיזקנו את הקשר עם חבר אחר. הסטודנטית יצאה מאושרת ומחוזקת. נסענו חזרה ביחד ברכבת וירדתי בדרך לתחנה ממנה ממיע אסף אותי הביתה. זאת היתה נסיעה שמחה.
אני מאוד אוהבת את השילוב הזה שיש בעבודה שלי של מחקר, הוראה והנחיה. כשהתחלתי חשבתי בעיקר על לקדם את המחקר במעבדה ועל הסטודנטים כאלו שיעזרו לי לממש את השאיפות שלי. היום אני מבינה איזה תפקיד יכול להיות לי בלעזור להם לממש את הפוטנציאל שלהם ולממש חלומות שלא העזו לחלום לפני שהגיעו למעבדה. אני אוהבת במחקר עצמו את זה שאני כל הזמן לומדת דברים חדשים וכל הזמן מאותגרת בגבולות חדשים לפרוץ. בהנחיה אני אוהבת לראות אותם פורשים כנפיים ולראות כמה גבוה הם עפים בכוחות עצמם עם הרשת והאמונה שלי בהם. אני גם לומדת מהם כל הזמן. בהוראה אני אוהבת להדביק אותם באהבה שלי למה שאני מלמדת ובקורס שאני מעבירה הסמסטר - לעזור להם להציג עבודה מדעית בצורה מלהיבה. צריך לאהוב את זה, את המדע עצמו, את ההנחיה ואת הסטודנטים. לאהוב ולהאמין במחקר ובאנשים.
וְעַל נִסֵיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָנוּ,
וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וּבֹקֶר וְצָהֳרַיִם.
כשמסתכלים נכון, ממש רואים את הנפלאות האלו בכל עת, ערב בוקר וצהרים. זה לא קל לדעת מתי להבליג, מתי לדחוף, מתי לתמוך. לא תמיד אני יודעת אם אני עושה נכון וכל יום מזמן לי מבחנים חדשים מול האנשים שאני הכי אוהבת. בכל פעם שאני מצליחה, זה נצחון אמיתי וצעד נוסף לקראת זה שפחות ישנה לי מה המקום שלי בתחרות. היום היה יום יפיפה. בהיר וצלול, רצתי ושחיתי בבוקר, הצטרפתי לממיע לבית הכנסת, הילדים ואני תפסנו שלושה לג'נדרי בפוקימון גו, ראינו שני פרקים של GLEE ביחד, ואפילו זרקנו את כל הנייר הקרטונים והפלסטיקים שצברנו למיחזור ביחד. אני כל כך אוהבת את סופי השבוע האלו ועוד מעט פסח!
שבוע טוב שיהיה!
זה מזכיר לי את כל הפעמים שחזרתי מכנס או מהרצאה וסיפרתי על כל מה שקרה שם לממיע ובין אם הצלחתי ובין אם פישלתי, שום דבר לא נראה כזה עצום כמו שנראה לפני. הוקינג אמר - היקום לא היה מה שהוא בלי האנשים שאנחנו אוהבים בתוכו.
ביום חמישי היה עוד כנס, באותה עיר אבל הפעם הרציתי. זה היה כנס בתחום חדש לי וזה קצת הפחיד אותי להרצות למומחים. נסעתי עם סטודנטית שלי שעשתה הרבה מהעבודה שהצגתי והכינה פוסטר להציג בעצמה. גם היא חששה שלא תדע לענות על שאלות ואמרתי לה - במקרה הזה, תגידי שאת לא יודעת אבל תשמחי ללמוד. המטרה שלנו למצוא כאן אנשים שיעזרו לנו לעשות את הניסויים נכון כדי לקבל את התשובות. בהרצאה אמרתי בצורה גלויה לחלוטין שאני באה מתחום אחר ואני לא מומחית בתחום ושבאתי ללמוד. ניגשו אלינו אנשים נהדרים אחרי ההרצאה ושאלו שאלות שהסטודנטית שלי היתה לגמרי מוכנה לענות עליהן בפוסטר והציעו הצעות נהדרות לניסויים. אני חושבת שעשינו שני חברים חדשים שיעזרו לנו בהמשך וחיזקנו את הקשר עם חבר אחר. הסטודנטית יצאה מאושרת ומחוזקת. נסענו חזרה ביחד ברכבת וירדתי בדרך לתחנה ממנה ממיע אסף אותי הביתה. זאת היתה נסיעה שמחה.
אני מאוד אוהבת את השילוב הזה שיש בעבודה שלי של מחקר, הוראה והנחיה. כשהתחלתי חשבתי בעיקר על לקדם את המחקר במעבדה ועל הסטודנטים כאלו שיעזרו לי לממש את השאיפות שלי. היום אני מבינה איזה תפקיד יכול להיות לי בלעזור להם לממש את הפוטנציאל שלהם ולממש חלומות שלא העזו לחלום לפני שהגיעו למעבדה. אני אוהבת במחקר עצמו את זה שאני כל הזמן לומדת דברים חדשים וכל הזמן מאותגרת בגבולות חדשים לפרוץ. בהנחיה אני אוהבת לראות אותם פורשים כנפיים ולראות כמה גבוה הם עפים בכוחות עצמם עם הרשת והאמונה שלי בהם. אני גם לומדת מהם כל הזמן. בהוראה אני אוהבת להדביק אותם באהבה שלי למה שאני מלמדת ובקורס שאני מעבירה הסמסטר - לעזור להם להציג עבודה מדעית בצורה מלהיבה. צריך לאהוב את זה, את המדע עצמו, את ההנחיה ואת הסטודנטים. לאהוב ולהאמין במחקר ובאנשים.
אחת הברכות שאני הכי אוהבת בתפילת 18:
וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וּבֹקֶר וְצָהֳרַיִם.
כשמסתכלים נכון, ממש רואים את הנפלאות האלו בכל עת, ערב בוקר וצהרים. זה לא קל לדעת מתי להבליג, מתי לדחוף, מתי לתמוך. לא תמיד אני יודעת אם אני עושה נכון וכל יום מזמן לי מבחנים חדשים מול האנשים שאני הכי אוהבת. בכל פעם שאני מצליחה, זה נצחון אמיתי וצעד נוסף לקראת זה שפחות ישנה לי מה המקום שלי בתחרות. היום היה יום יפיפה. בהיר וצלול, רצתי ושחיתי בבוקר, הצטרפתי לממיע לבית הכנסת, הילדים ואני תפסנו שלושה לג'נדרי בפוקימון גו, ראינו שני פרקים של GLEE ביחד, ואפילו זרקנו את כל הנייר הקרטונים והפלסטיקים שצברנו למיחזור ביחד. אני כל כך אוהבת את סופי השבוע האלו ועוד מעט פסח!
שבוע טוב שיהיה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה