מתעגלת.

 הכותרת היא בגלל שאני לא מפסיקה לעלות במשקל. אבל אני חושבת שהיא נכונה באופן כללי, גם במובנים יותר חיוביים.

אנחנו מוזמנים לארוחת ערב אצל הרב של הישוב, והמכנסיים שלי התפוצצו עלי. הייתי צריכה להחליף לזוג יותר רחב. העליה במשקל היא לא דרמטית, אבל נחושה ובכיוון אחד. המשקל שלי יותר גבוה מאשר המשקל שלי בהריון האחרון שלי, לפני 12 וחצי שנים, וזה אומר הרבה. שאלתי את צ'אט GPT והוא אמר שזאת תופעה מוכרת אצל הרבה נשים בגילי (55+) בשל האטת חילוף החומרים, הירידה באסטרוגן, בעיות השינה, הירידה במסת שריר ומתח נפשי (הניח שזה רלוונטי. לא מופרך). הוא הציע תפריט ממש נחמד שכולל 1500-1800 קלוריות כדי לשמור או לרדת במשקל, וזה נראה ממש הרבה ואני מבינה שאני פשוט זוללת כשאני בבית ולא אוכלת בצורה מסודרת. אם הייתי אוכלת בצורה מסודרת כמו שהוא אמר, הייתי מסודרת מבחינת המשקל. אני משתדלת לעשות פעילות גופניות. היום רצתי שניים וחצי קילומטר ושחיתי 700 מטר. זה לא קורה כל יום, אבל זה לא היה לי קשה. אני אנסה לאכול יותר מסודר. נראה לי שזה הסוד.

הכנס היה מדהים. הרבה יותר ממה שחשבתי. הייתי יומיים נחמדים מאוד במלון במרכז בוסטון. הסתובבתי יום אחד עם מנהלת המעבדה שלי והיה לי ממש נחמד. ואז הכנס - היה פשוט מעורר השראה, משמח, מרגש ומלהיב. הרגשתי שהתחום שלנו פורח, עם אנשים צעירים שמצטרפים ומרימים אותו ושיש עתיד מבטיח. הייתי מאוד גאה להיות בצוות המארגן ובאוירה הנהדרת והתומכת שהייתה בכנס. חזרתי עם תחושה מרוממת ושמחה והעברתי לסטודנטים שאנחנו מעבדה חזקה, שקידמה את התחום ואנחנו צריכים להמשיך להתאמץ כדי להיות בחזית ולהוביל, וזה תלוי בהם. 

פסח היה ממש נחמד. אחי אחותי ואחותו של ממיע הגיעו אלינו והיה פשוט נפלא לארח אותם. כל כך לא מובן מאליו שאנחנו מתכנסים ביחד. אוהבת אותם מאוד. אחותו של ממיע נשארה לישון אצלנו עם הבת ושלושה נכדים וזה היה ממש נחמד. 

אחרי זה היתה לי נפילת מתח, צפויה, אבל בסוף השבוע נסענו לדרום לשלושה ימים, כל המשפחה וזה היה ממש כיף. בחמישי היינו בכינוס כל האחים והאחיות של ממיע בקיבוץ בעוטף. כל מקום בעוטף מזכיר את מה שקרה שם. זה כמו לחזור למה שהיה. אבל הם ממשיכים להיות שם והם מעוררי השראה. ישנו בדירה ענקית ומוזרה שמצאתי בבוקינג, וטיילנו בשביל נחל הבשור למחרת ובשבת חזרנו דרך מפגש חברים שלנו הביתה. 

אני מרגישה בתקופת מעבר במעבדה. חזרתי ללמד במרץ הסמסטר ויש לי הרבה סטודנטים שאני צריכה להכניס לתלם, ואני צריכה להכניס את כולנו לכיוונים חדשים ולפעמים פשוט בא לי לתת להם לרוץ בעצמם ולהסתכל. אחרי שאמרתי שאו שנעשה את זה ביחד או שזה לא יהיה, החוג שלי נרתם לעזור בכינוס השנתי וזה נהדר. 

אני לא לגמרי יודעת לאיפה אנחנו הולכים. אנחנו מנסים הרבה כיוונים חדשים וגם להמשיך בכיוון המרכזי בו הלכנו בשנים האחרונות, אבל אני מרגישה שהכל משתנה לי. ארבעה סטודנטים סיימו את התואר שלהם בשנה שעברה, וחמישה סטודנטים התחילו השנה. זה הרבה סטודנטים חדשים. הרבה סיפורים נסגרו השנה, מאמר חזק שהתפרסם, שלושה מאמרים בשיפוט ומאמר אחד לקראת הגשה. 

מעברים. הולכת עכשיו.

סוף שבוע טוב ושבוע טוב שיהיה!