הקטנה שלי סיימה קורס מיירטות בהצטיינות. איזו מלכה הילדה הזאת. היא כל כך התרגשה, והמדריכים שלה כל כך אהבו אותה. בהתחלה היא חשבה שהם מותחים אותה. אבל לאט לאט הפנימה שזה אמיתי.
סיימתי לקרוא את המסטר שאני בוחנת בשבוע הבא ביום חמישי כך שאת סוף השבוע יכולתי להקדיש לעצמי ולמשפחה. ביום שישי בבוקר יצאתי לרוץ, ואחרי זה נסעתי עם הקטנה והקטן לסיפריה ולקנות לה לק. בדרך ראינו מודעה על קונצרט תלמידים בקונסרבטוריון בו למדה אז החלנו ללכת אליו אחרי הבישולים. בישלנו מהר מהר, עוף בתנור, תפוחי אדמה בתנור, סלמון, אורז ושני סוגים של סלט כרוב. מזל שאת השניצל והקציצות בתנור עשיתי יום לפני. :-) ונסענו לקונצרט. היו שם שתי בנות שניגנו מאוד יפה על הפסנתר. אחת מהן ניגנה את פנטזיה אימפרומטו של שופן, שאני חושבת שניגנתי בעצמי לפני כמעט 40 שנים והיא נגנה מצויין. היתה אחת ששרה מאוד יפה, אבל לא היה את הקסם שהיה כשהקטנה שלי היתה שרה. שמחנו שהלכנו. חזרנו הביתה וראינו את הפרק השני של העונה השניה של ארקיין עם הגדול. הם קצת מסבכים דברים וממהרים מדי בסידרה. דוחסים יותר מדי לפחות מדי זמן. אחר כך הגדול ראה איתי פרק של בנות גילמור, סוף העונה הראשונה תחילת השניה. אכלנו ארוחת ערב ביחד, עם קידוש, עוד פרק ולישון.
ממיע עובד קשה על הערכות לקראת אסיפת הורים מחר. הפרק של בנות גילמור בו לורלי עזבה את מקס לפני החתונה כי הבינה שהיא לא מאוהבת בו, גרם לי לפתוח את האלבום הראשון שלנו ביחד. ערימות הפרחים שהיו לי בדירה כי היה קונה לי כל שבוע. האהבה שלנו, שכל כך קורנת מכל תמונה. השמחה שלנו, לפני ואחרי החתונה, ירח הדבש, ההיריון הראשון וירדן הקטנה. לקח לי כל כך הרבה זמן להפנים שהוא אוהב אותי כל כך. אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא!
היום היה קומיונטי דיי והסתובבנו כולנו לתפוס פוקימונים שייני. התחיל לרדת עלינו גשם ורצנו הביתה בין הטיפות. ראינו עוד פרקים של גילמור. אני כל כך אוהבת את הסידרה הזאת והיא כזאת סידרה של חורף. אפילו בקיץ שלהם היא מרגישה כמו חורף. חיים קסומים של עיירה קטנה. כמו החיים שלי ממש עכשיו, בבית ובעבודה.
[אני יודעת שיש מציאות והיא עדיין סוערת. אבל אני עוקבת פחות אחרי הפרטים. מחכה לשמוע רק דבר אחד - שהם חוזרים. זה הדבר היחיד שחשוב באמת. שיחזרו אלינו כולם. אחרי זה, נוכל לנשום. נוכל להחלים.]
שבוע טוב שיהיה עם בשורות טובות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה