חזרתי!

חזרתי לחיים שלי ואני אוהבת אותם! :-)

שבת בבית. לכולנו יש שיעורי בית (חוץ מליאור) ואנחנו עושים אותם ביחד וזה מאוד נעים.

הכנס היה נפלא. לא פחות מנפלא. כל כך חששתי ממנו - מהמתיחות בין החוקרים, מהפגישה המחודשת עם סינדי, המארגנת הראשית של הכנס שהיו לי חיכוכים מאוד לא נעימים איתה, מהמדע המדשדש שחששתי לראות שוב. מלהיות באותו מקום אליו הגעתי לראשונה כחוקרת צעירה ומתחילה בתחום, בו התלהבתי, קיבלתי השראה וחיזוק לדרך שלי. מלראות את התחום שלנו לא מצליח להמריא אחרי המוות של הבוס הגדול, ממלחמות הירושה.

שום דבר מזה לא קרה, חוץ מזה שהאינטרקציה עם סינדי אכן לא היתה נעימה.

היה שם פירגון הדדי וחברות. היה שם מדע מעולה ומדע מעורר השראה וחברות. הרגשתי שאני חוזרת למשפחה ומגלה שלמדנו לחבק. המושב אותו ניהלתי עבר בצורה מצויינת. שמרתי על הזמנים, ההרצאות היו מצויינות והיתה אוירה טובה ומעריכה. ההרצאה שלי התקבלה מצויין וההרצאה של הסטודנטית גם. הרגשתי קירבה מאוד גדולה לקוליגות שלי מהפוסט. ממש כמו אחים ואחיות, אבל בלי המתח שהיה ביננו פעם. איזבל אמרה לי שהיא רואה בי שינויי, שאני לא מתגוננת ולא חושבת שכולם מנסים לתקוף אותי, שאני נראית הרבה יותר שמחה ושלמה עם עצמי. אמרתי לה שבאמת כולם הרבה יותר נחמדים ממה שאני זוכרת וחשבתי שכולם השתנו. היא צחקה ואמרה שזה מאוד מתאים לי לחשוב שכולם השתנו.

חזרתי לארץ, למשפחה היקרה שלי, למעבדה, וטוב לי שם. בלי הלחץ מהכנסים, עם גרנט כמעט גמור, החיים הם מקום יותר שמח ושליו.

סוף השבוע הזה היה נעים ביותר, חוץ מזה שירדן נשארה שבת. הדלקנו נרות ביחד כשהיא בטלפון.

שמעתי עכשיו על הפיגוע בפיטסבורג. זה מאוד מצער אותי. קצת קשה לי להמשיך עם הפוסט עכשיו, אז אסיים כאן.

שיהיה שבוע טוב לכולם.