היה לנו סוף שבוע טוב. הוא התחיל בזה שקמתי בבוקר של יום שישי ויצאתי לרוץ אחרי כמה חודשי הפסקה. הפתעתי את עצמי בזה שהצלחתי לרוץ כמעט את שני הסיבובים שהייתי רצה שם. ההפתעה היותר מאוחרת שקרתה רק בערב והיום היתה השרירים התפוסים שהראו לי שאכן היתה הפסקה והגוף רשם.
היה כיף לרוץ. היה כיף שמזג האויר היה חמים ונעים. אחרי זה בישלתי וסידרתי ולקחתי את ליאור מהגן ואז בישלתי עוד קצת ולקחתי את ליאור לבריכה. אנחנו לא משחקים הרבה ביחד וזאת היתה שעה של קסם, רק של שנינו. הוא זרק לי כדור ואני מסרתי חזרה ושחינו ביחד. אני רוצה לעשות את זה שוב.
אחרי זה ראינו את הפרק האחרון בעונה הראשונה של גלי ביחד. הם ממש התעלו על עצמם. בניגוד לתוכניות האמריקאיות בהן הקבוצה שעליה הסידרה מנצחת בגדול, כאן הם דיברו על המסע שעברו שיותר חשוב מהניצחון, והם הפסידו! בענק! מקום שלישי מתוך שלוש קבוצות וזה עדיין היה הפי אנד! אהבתי מאוד. ירדן אמרה שמי שמשחק רק כדי לנצח בניצחון שלו אין טעם, צריך לאהוב את הדרך. את המסע.
הדלקנו נרות ואכלנו ארוחות ערב והיה המון אוכל. ירדן ושגיא הלכו לחברים וליאור נרדם מוקדם ואנחנו וזוהר ראינו את ללכת בדרכך ואחריו סרט אדיוטי ומצחיק כדי להפיג את הדיכאון.
היום קמתי ממש מאוחר, ליאור ישב לידי ושיחק עד שהצלחתי לפקוח את העינים. עשיתי פנקייק בבוקר וסידרנו את הבית - החלטתי שאני רוצה שהסלון והמטבח יראו כמו מגורי בני אדם ולא כמו מחסן צעצועים ובגדים. זה הרבה יותר נעים ככה. הכנו פופקורן ולקחנו בקבוק קולה ונסענו לסרט - אני והגדולים. הפנתר השחור. אתם יודעים שלפי החוק מותר להביא פופוקורן, חטיפים ושתיה מהבית? זה מוריד את מחיר הסרט בחצי וזה הרבה יותר טעים מהפופוקורן והקולה המגעילה שהם מוכרים. לידיעה. אנחנו שמים בתיקים ומוציאים באולם. פעם שכחנו ונגעלנו מהפופוקורן והקולה שלהם, אז לא חזרנו על זה. מאוד אהבנו את הסרט. אהבתי שכמעט כל הגיבורים שחורים, שנשים מוצגות כחזקות וחכמות. שהשאלה המרכזית היתה - מה המחוייבות של חברה מתקדמת ומפותחת - לשמור על עצמה או לתת לחברות אחרות. זה היה מאבק בין אלו שהאמינו בשימור עצמי לבין אלו שהאמינו בלשנות את החברות האחרות - הרשע בסרט רצה לכבוש את העולם כדי לנסות לשנות אותו לטובה, ובסופו של דבר הגיבור הטוב הבין שהוא חייב לעזור לחברות אחרות ולחלוק את היכולות של המדינה שלו. המורכבות של הגיבורים היתה מאוד מעניינת בעיני. סרט מהנה ומעורר השראה.
כשחזרנו ראינו את הסרט הקודם של מרוול - מלחמת האזרחים.
אני מאוד אוהבת להיות איתם. אני אוהבת לדבר איתם ולחשוב איתם. לשמוע מה מעניין אותם ומה מטריד אותם. לחבק אותם. זאת תקופה יחסית רגועה בעבודה ואני יודעת שזה לא ישאר ככה, אבל רוצה לזכור, גם כשהעבודה תהיה יותר תובענית, מה באמת חשוב. שאלתי את ירדן היום - שמת לב שכל הסרטים בעצם מדברים על מערכות יחסים, לא משנה מה הנושא המרכזי של הסרט? היא אמרה שכן. שאלתי אותה -את יודעת למה? והיא אמרה - כי זה הכי חשוב. וזה באמת הכי חשוב. זה הדבר שאנחנו מתחברים אליו הכי הרבה בסרטים, הקשרים והמניעים של הגיבורים.
אני מרגישה שבאיזה מקום החיים שלי לא מאוד שונים מהסרטים של מרוול. אומנם אני לא מצילה את העולם ולא מרביצה לאף אחד, אבל אני כל הזמן צריכה להתמודד עם אתגרים חדשים ומפתיעים ולכבות שריפות ולעזור ולכוון. כל הזמן קורים דברים שאני צריכה להתייחס אליהם וליעץ לגביהם. כל הזמן יש איזה שהוא סוג של מלחמה שבתוכה אני צריכה לזכור מי אני, במה אני מאמינה ומה הכי חשוב לי. הדבר החשוב הוא שכשאני זוכרת מי אני ונוהגת לפי מה שאני מאמינה בו וחשוב לי, התוצאה כבר לא משנה. בדיוק כמו בגלי. אני אוהבת לנצח אבל לא אכפת לי להגיע למקום האחרון אם נהניתי, למדתי והתקדמתי בדרך ואני יודעת שעשיתי כמיטב יכולתי.
שבוע טוב שיהיה לכולנו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה