מה רציתי להגיד?

 ריח של אביב. חום של אביב. וכנס קיפודים של אביב בשבוע הבא. 

מתרגשת מאוד ושמחה. אני ממארגני הכנס ומאוד נהניתי מהאירגון. נעשיתי חיית צוותים. למעשה, גיליתי את הכוח של הצוות. מאז שאני מכירה את עצמי תמיד רציתי להוביל בעצמי ולעשות לפי הקול שלי. זה גרם לי לעשות הכל לבד אבל תחם אותי. בתקופה האחרונה אני ממש נהנית לעבוד בצוות והרבה פחות חשוב לי להוביל. לכוון, כן, לא בהכרח להוביל. וזה כיף גדול. דבר ראשון, הרבה יותר עבודה נעשית ביחד, דבר שני האיכות והמגוון של העבודה מושפעים לטובה מהראיה השונה ומהעשיה השונה של חברי הצוות, ואם יודעים להקשיב זה לזה וללמוד זה מזה זאת פשוט חוויה נפלאה.

זה נכון גם לגבי ניהול החוג, ומאז שביקשתי יותר עזרה וקיבלתי, זה הרבה יותר קל ואפילו הסכמתי להמשיך עוד שנה. במעבדה זה ממזמן נכון. אני משתאה כל כך מהצוות המובחר שיש לי. מהחשיבה שלהם, מהידע וההסתכלות שהם מביאים למעבדה. היה לי קצת קשה כשהסטודנטים המעולים שלי סיימו את התארים שלהם והמשיכו הלאה, אבל אני מסתגלת לצוות החדש של הסטודנטים ומגלה שהם מצויינים גם הם. 

בכנס המתקרב והולך יותר חשוב לי לדבר עם כמה חוקרים שאת העבודה שלהם אני מאוד אוהבת, ולנסות ליצור שיתופי פעולה חדשים, יותר מאשר להעביר את ההרצאה שלי. זאת הפעם הראשונה מאז הלכתי לכינסי קיפודים שאני מרגישה ככה, ואני מקווה שזה לא רק בגלל שאני פחות מתרגשת מההרצאה שלי. היא הרצאה מאוד חמודה, שלא תבינו לא נכון, והשקעתי בה הרבה מחשבה ועבודה, אבל היא לא פורצת גבולות חדשים, רק ממשיכה מהגבולות שכבר פרצנו ולכן טיפה פחות מלהיבה אותי. 

מה שמלהיב אותי אלו כל ההתחלות החדשות במעבדה שמוקדם מדי לספר עליהן. אולי בכנס הבא!

חג חירות אמיתי שיהיה לנו, עם שחרור החטופים ובואם הביתה בשלום! 

ברכבת

 חוזרת הביתה מהרצאה בעיר ילדותי. פגשתי חבר שלא ראיתי יותר מ-20 שנים ולמדתי על אסון משפחתי שעבר שמאוד ציער אותי. ההרצאה עברה בטוב, הצלחתי להעביר את המסע שלנו להבין את הבקרה הגנטית והמכנית והאבולוציה של בנית השלד בקיפוד. כנראה היה טיפה מהיר ועמוס מדי, אבל אני חושבת שהם הבינו את הנקודות שרציתי שיבינו. השיחות אחרי היו מעולות, מאוד נהניתי לשמוע על המחקרים שלהם. 

תקופה עמוסה במיוחד, שני סטודנטים שלי הרצו על התיזות שלהם ושני סטודנטים שלי הרצו על הצעת המחקר שלהם. לכל הסטודנטים, התיזות והצעות המחקר שלום וגם למנחה שלהם. אני בוחנת עוד תיזה ביום חמישי ואז עונת ההגשות נגמרת, לפחות לתקופה הקרובה. 

באפריל יתקיים כנס הקיפודים אותו אני מארגנת ביחד עם עוד שלושה חוקרים מקסימים שאני מאוד נהנית לעבוד איתם. שנים מהם מארה"ב והמצב מבחינת תמיכת הממשלה במחקר נראה מאוד לא מבטיח. אני מאמינה שיתייצב ויהיה בסדר גם שם. אני צריכה לעבור על 23 אבסטרקטים ולדרג אותם, מי להרצאה ארוכה מול כולם, מי להרצאה קצרה מול כולם, מי להרצאה קצרה במקביל לאחרת ומי לפוסטר. זה דווקא יותר נחמד ממה שחששתי. נחמד לקרוא על מחקרים של חוקרים אחרים. אני צריכה להתחיל להכין את ההרצאה שלי ולהחליט אם אני רוצה הרצאה ארוכה או קצרה ומה הסיפור שההרצאה תספר. בפעם הקודמת העברתי הרצאה בזום אחרי ה-7 באוקטובר וזה היה קשה, ואני מקווה לחוויה מתקנת. 

אחד הבוחנים של הצעת המחקר של הסטודנט שלי דיבר איתי על אובדן ההתלהבות והעניין בעבודה שלנו ומה עושים כדי להחזיר אותם. הוא אמר ששני דברים הובילו אותו למחקר, הרצון לתרום לאנושות והסקרנות וההתפעמות מהטבע. כשמנתחים תופעה ומפרקים אותה למרכיביה, בוחנים כל מרכיב וקשר בין מרכיבים בנפרד, רואים רק את המרכיבים והקשרים בינהם. זה לא מסביר את התופעה שהרבה יותר מורכבת ממרכיביה, ולפעמים מאבדים את ההתפעמות והסקרנות שהובילו אותנו לחקור. אני חושבת שברגע שיש לי תמונה בראש של איך מערכת עובדת, אפילו שנשארים פערים לא ברורים, אני קצת מאבדת עיניין. 

כשהרציתי היום, היו כמה פעמים שראיתי והראיתי את הפערים שנותרו אחרי הגילויים שלנו. כן, יש עדיין לא מעט שאלות לא פתורות, רק שלי אישית פחות חשק לחבר את החלקים שנשארו. אחת הבוחנות שהיא מהתחום שלנו, אמרה שהיא מנסה לחפש את המנגנון שאנחנו הראינו במערכת שלה, וזה כבר אומר לי ששכנענו אחרים שכדאי להסתכל על זה, ועבודתי, מבחינתי, הושלמה. 

הכיוון החדש אליו אנחנו הולכים במעבדה, כיוון הוליסטי שמקשר בין כמות אוכל, לגדילת החלק של השלד שהוא מפתח הפה של העובר, בין שחיה ותנועה לגדילת השלד, הוא הכיוון שהכי מלהיב אותי ללכת בו. אין לי מושג לאן אנחנו הולכים ואיפה לחפש את התשובות וזאת חידה מרתקת ורלוונטית לכל כך הרבה דברים אחרים.

אני מקווה שנקבל את הגרנט שהגשתי כדי לענות על הפערים הברורים, כדי שאוכל להשתמש בחלק ממנו כדי להתקדם בכיוונים חדשים ולא ידועים. אני מקווה שכל החטופים יחזרו הביתה בקרוב, שהדמוקרטיה שלנו תתחזק ושיהיה שיוויון בנטל.  

המשך שבוע טוב!

שבו בנות לגבולן ובנות שפורצות דרך.

 החיוך של אמילי עם אמא מרחיב את הלב ומשמח כל כך. הלוואי וזה התחלת השיבה של כולם. 

מאז שכתבתי את המשפט הזה, זכינו לראות את החיוכים של לירי, נעמה, דניאלה וקרינה ואפילו אגם. משמח וצובט את הלב ביחד. איזה בנות מדהימות יש לנו כאן. כמה משמח לראות אותן חוזרות ולקוות שהאחרים יגיעו בקרוב. כמה לא פשוט להסתכל קדימה לעתיד ולהבין שהאוייבים שלנו עדיין רוצים להשמיד אותנו ולא הולכים לשום מקום. אלא אם כן טרמפ יצליח להזיז אותם. זה יהיה נחמד מאוד.

אני בתקופת מעבר משונה בחיים המקצועיים שלי שמשפיעה עלי מאוד. הצלחנו להראות כמה דברים משמעותיים, גדולים וחשובים על בניית השלד בקיפוד ים, ויש לזה השלכות על שלדים וחידושים אבולוציוניים במבנה גוף, לכל ממלכת החיים. בשעה טובה, מצטטים אותנו קצת יותר ואני מקווה שזה ילך ויגדל, ואני מקווה ששטף המאמרים הקרוב יתורגם להצלחות בגרנטים. פונים אלי משתפי פעולה חדשים שפותחים לנו כיוונים מרגשים ומלהיבים חדשים, וכל מי שאני כותבת לשאול על הכיוונים האלו ממש שמח לענות ולהשתתף. סטודנטית שלי הרצתה על המסטר שלה, ואפילו שאני משוחדת כי הסיפור שלה הוא גם הסיפור שלי, אני חושבת שאני יכולה להעיד שהיא נתנה הרצאה מושלמת מבחינה דידקטית. לא השאירה דבר לא מוסבר ומודגם ומומחש, הרצאה לדוגמא של ממש.  מתנת הפרידה שלה היתה בובה סרוגה של הפוקימון האהוב שלי, בצבע מיוחד, חובק קיפוד ים. המתנה הכי מושלמת שקיבלתי: 

סטודנט נוסף שלי עומד להציג את התיזה שלו בצורה לא מושלמת, אבל הוא יעשה כמיטב יכולתו, ושני סטודנטים עומדים להציג את הצעות המחקר שלהם בקרוב. תקופה מאוד עמוסה במצגות של הסטודנטים שלי ובחינות של סטודנטים אחרים וצמיחה וגדילה, הרבה מאוד מהן.

בתוך זה אני מרגישה לפעמים מוצפת ולפעמים NUMB. אולי שתי התחושות האלו נגזרת של אותו מצב נפשי ריגשי שבו קורים הרבה יותר מדי דברים ממה שאני מצליחה להגיב לו ולעבד. 

אני מרגישה שאני הולכת מחוץ לרשת הבטחון של הדברים שאני יודעת, לכיוונים שמרגישים לי מרתקים, אבל פחות בטוחים. אני והמעבדה שלי הולכים לשם, כדי לפרוץ דרכים חדשות כי בישנות כבר הלכנו. זה מפחיד אותי וגם בלתי נמנע. מרגיש נכון אבל מפחיד. אבל עכשיו הזמן לפרוץ דרך. מול הבנות שהתחלתי איתן את הפוסט, ומה שהן עברו ואיך שהן חזרו מזה, כנגד כל הסיכויים, אני מאמינה שהאומץ שלי מעוגן דיו, ביכולות ובדימיון של חברי המעבדה, שנותנים לנו סיכוי להצליח. 

סוף שבוע נעים!

Some days, you are a futile pebble.

 מעשה שקרה אתמול כפי שצויר בידי הגדולה. יש גם תקופות כאלו... (הסדר הוא מלמעלה למטה, משמאל לימין).

נחת.

 5/1/2025

היום בבוקר דיברתי בשלושה שיודעים וממש נהניתי (הראיון מתחיל בדקה 23:30). שומעים את זה. :-)

את זה אפשר לשמוע בחינם, לא צריך מנוי. איזה נהדרים התאגיד כאן. בזכותם יש תוכניות על מדע ותרבות ולא רק כוכב נולד והשרדות. ברור שהממשלה תתנגד לתאגיד כל כך איכותי. אבל הממשלה הזאת כל כך גרועה שאני מקווה שגם בלהרוס באופן מכוון, היא תכשל. 

חייבת לציין שאני צופה מושבעת של כוכב נולד, ואני מאוד אוהבת את חבר השופטים ולראות את הזמרים עם ההתרגשות והניצוץ בעיניים, אבל טוב שיש את כאן.

הגדולה חזרה שמחה וטובת לב מארה"ב אבל עדיין לא חזר לה החשק לעשות אנימציה. הסרט המעולה האחרון שעשתה, שחק אותה לגמרי והיא לא מוצאת בעצמה כח לעבוד כמו עבד. היא דיברה איתי הבוקר על למצוא עבודה קבועה, לפחות לשעות הבוקר, משהו שיתן לה מסגרת. היא דיברה על לחפש בתאגיד כאן, ושאלתי אותה על פיקסר. היא אמרה שיש להם תוכנית התמחות לקיץ אז אמרתי לה, בואי נסתכל ביחד. זה נראה ממש מדליק. אבל אחת הדרישות שלהם היא שהיא תוכל לעבוד באופן חוקי בארה"ב בלי שהם יעשו משהו בנושא. אם יש מישהו שיודע איך אפשר להשיג ויזת עבודה לארה"ב בלי שהמעסיק יעזור, בבקשה תגידו לי, כי אני לא מכירה חיה כזאת. מעצבנים. זה נכון שהם מקבלים 2000 בקשות ל-10 משרות ויכולים להתפנק, אבל במקרה הזה הם מפסידים. :-|

10/1/2025

היום בבוקר התחלתי בריצה והליכה בשביל סובב ישוב שלנו, עם הגדולה. 

דיברנו רבות על העבודה ועל דברים אחרים. אחר כך בישלנו הרבה. אחד מהדברים האחרים שדיברנו עליהם היתה ההתלהבות. של אחרים מאיתנו, של עצמנו ממה שאנחנו עושים. ההתלהבות שהופכת כל עבודה קשה לכיפית. יש נושא חדש במעבדה שממש מלהיב אותי. אני מוצאת את עצמי קוראת על זה בכל רגע פנוי. ממזמן לא התלהבתי ככה. הדבר היחיד שאהבתי במואנה 2 היה הרעיון שצריך ללכת לאיבוד כדי למצוא לאיפה ללכת. אני לגמרי באיבוד עכשיו ונהנית מכל רגע. למעשה, להגיד שזה נושא במעבדה זה קצת גדול על הכיוון הזה. אנחנו משחקים עם לרוות ומסתכלים על התגובה שלהן לאוכל ועל השחיה שלהן ואני מתחילה לחשוב על הבקרה של השחיה, האכילה והקשר של כל אלו לגודל השלד שבעצם קובע את גודל מפתח הפה. אין לי שאלה ברורה עדיין אבל המון דברים חדשים ומלהיבים שאינם ביומינרליזציה, ממלאים אותי. :-)

נחמד ללכת לאיבוד כשהבית מאיר, ידוע ועד כמה שאני יודעת כרגע, בטוח. 

שבת שלום!

פוסט שבת חורפית ושנה אזרחית טובה!

אתמול נסענו לאסוף את הגדולה משדה התעופה ומשם נסענו לחברים בתל אביב. היה ערב חם ונעים וחזרנו בשעה סבירה לגמרי, דבר נחמד ולא מובן מאליו בימינו. היה שיטפון של ממש בדרך הביתה, מזל שממיע ימאי מצויין והביא את ספינתנו לנמל הבית בשלום. 

היום ירד גשם המון גשם והיה כיף להיות בבית כשכולנו כאן. שבו בנות לגבולן. 

-----

המאמר של חוקרת קיפודים מסויימת התפרסם בעיתון הנהדר וכתבו עליו בהארץ. היא מאוד מרוצה ושמחה מהעניין. היא כנראה תדבר על המחקר בשלושה שיודעים ביום ראשון בבוקר. גם זה משמח אותה. 

זאת באמת מתנה נהדרת לשנה החדשה.

שיחזרו כבר בשלום ונוכל לשמוח בלב שלם.