אני יושבת במטבח המואר באור הנרות שהבנות ואני הדלקנו, ובאור מהחצר, בה ליאור ושגיא משחקים בכדור ביחד. יש רגעים יקרים של נחת, כמו הרגע הזה, שצריך להבחין בהם בזמן אמת, כי בשבילם אנחנו בעצם מתאמצים כל כך. יותר מוקדם היום יצאנו לפארק לתלות פיניאטה בצורת חד קרן ורוד, דגלי יום הולדת, חטיפים ועוגה שהכנו ביחד בבוקר, יום הולדת הפתעה לשגיא. זוהר מילאה בלוני מים כדי לשחזר יום הולדת כמו אלו שהיינו חוגגים להם באמריקה. הוא חצי הופתע, כי הבין שקורה משהו מכמות הטלפונים והסמסים שקיבל שהנחו אותו להגיע מארכימדס לשם. אבל זה היה כיף גדול. הפיניאטה הראשונה של ליאור. זוהר בסופו של דבר כיסחה אותה לגמרי וכרתה לה את הראש.
הגוף של חד הקרן עם כל הממתקים במקרר, והראש שלה על המדף. מקודם תליתי בחצר האחורית אורות לבנים קטנים (כמו בכריסמס) על גדר האבן. שיח הפסיפלורה ששתלנו שם השתלט על כל האדמה, ושסק שגידלנו מזרע גדל בגאווה ליד עץ שסק אחר שקנינו. עץ השזיפים החמוצים מלא עלווה סגולה עכשיו, והספה שהיתה מגעילה ומסריחה בסלון, ויצאה לחופש בחצר, התנקתה בגשמים והתיבשה בשמש ועכשיו מאוד כיף לשבת עליה. ליאור מאוד התרגש מהאורות הקטנים ואמר: כמה יפה! תודה שקניתם לנו אורות כאלו! הוא זוהר וירדן שהסתפרה היום קצר ונועז שיחקו בקרשים בצורה הקוביות שנשארו בחצר אחרי שממיע בנה את המחסן. מאז שעברנו לכאן לפני חמש וחצי שנים רציתי לשים אורות קטנים של כריסמס בחצר האחרית, שיאירו לנו באור קסום כשאנחנו נעשה מסיבות. לפעמים לחלומות לוקח זמן להתגשם, וזה עושה אותם לא פחות טובים כשזה קורה.
ממיע חזר מבית הכנסת וכולנו ישבנו בחצר האחורית באורות הקסומים ודיברנו על כוכבי לכת וכוכבים אמיתיים.
קרו דברים שהטרידו אותי השבוע. כבר שנה לא פירסמנו מאמר חדש ואני הופכת לקיצרת נשימה. כתבתי רוויו ומנהלת המעבדה שלי רוצה שיהיה יותר טוב, ואני רוצה להקשיב לה, אבל מתה להוציא אותו כבר החוצה להרגיש יצרנית. עוד מאמרים מתבשלים ואני רוצה לדחוף אותם החוצה, אבל צריכה לחכות להסכמה ולאישור של חברי הצוות. צוות טוב יש לי, אני אוהבת אותם מאוד והאוירה במעבדה חזרה להיות האוירה השמחה והכיפית שהיתה לנו בעבר.
הבנים בסלון, שגיא מדבר עם ממיע על כדורסל, הם התקרבו מאוד לאחרונה. שגיא אוהב לשחק עם ממיע כדורעף ומבלה איתו הרבה יותר זמן. ממיע מסתכל על שגיא אחרת, הוא מבין ומעריך את הכשרון הגדול שלו ולא לוחץ עליו יותר, למרות שהוא חושב שהוא יכול יותר. אני מקוה ששגיא יצטרף למעבדה להנדסת חומרים הקיץ ויחווה מחקר אמיתי בנושאים שמלהיבים אותו. אף פעם לא מוקדם מדי להתחיל להתנסות בחלומות.
יש בלאגן מובנה בחיים שלנו, הבית שאנחנו לא מצליחים לסדר כמו שהיינו רוצים, החצר שכל דבר ששותלים בה מתפרע ומשתרע לכל עבר, כל הדברים שאנחנו צריכים לעשות ולנקות מהחיים שלנו ולא מצליחים כמו שאנחנו חושבים שנכון. שני מדענים בבית אחד עם ארבעה ילדים מדהימים זה איזון שביר שכל הזמן עולה על גדותיו. יש לי לפעמים תחושה שהעולם זורק עלי הפתעות, חלקן טובות חלקן קשות, ואני מנסה לתפוס או להדוף מה שאני יכולה. הייתי מאוד מעריכה קצת יותר יציבות כלכלית ואופק בטוח לממיע, קצת יותר שקט מכל החבלים שמושכים אותי בעבודה, אבל בסך הכל, היום בערב, הרגשתי את השפע שיש בחיים שלנו, שפע של טוב, שפע של אהבה.
ירדן מתגייסת לנו ואני חושבת שזה מעציב את כולנו, אבל יש לנו עוד חודש ביחד ואנחנו משתדלים להנות מכל רגע כזה, כי זה בדיוק As good as it gets. ביום ראשון אחגוג 49 קיצים, שנה לחמישים. גיל מכובד. יש לי שנה לעשות כל מה שרציתי לעשות לפני גיל חמישים, אבל נדמה לי, אם אני לא טועה, שכבר עשיתי, לפחות את הדברים החשובים.
סוף שבוע נעים לכולם!
הגוף של חד הקרן עם כל הממתקים במקרר, והראש שלה על המדף. מקודם תליתי בחצר האחורית אורות לבנים קטנים (כמו בכריסמס) על גדר האבן. שיח הפסיפלורה ששתלנו שם השתלט על כל האדמה, ושסק שגידלנו מזרע גדל בגאווה ליד עץ שסק אחר שקנינו. עץ השזיפים החמוצים מלא עלווה סגולה עכשיו, והספה שהיתה מגעילה ומסריחה בסלון, ויצאה לחופש בחצר, התנקתה בגשמים והתיבשה בשמש ועכשיו מאוד כיף לשבת עליה. ליאור מאוד התרגש מהאורות הקטנים ואמר: כמה יפה! תודה שקניתם לנו אורות כאלו! הוא זוהר וירדן שהסתפרה היום קצר ונועז שיחקו בקרשים בצורה הקוביות שנשארו בחצר אחרי שממיע בנה את המחסן. מאז שעברנו לכאן לפני חמש וחצי שנים רציתי לשים אורות קטנים של כריסמס בחצר האחרית, שיאירו לנו באור קסום כשאנחנו נעשה מסיבות. לפעמים לחלומות לוקח זמן להתגשם, וזה עושה אותם לא פחות טובים כשזה קורה.
ממיע חזר מבית הכנסת וכולנו ישבנו בחצר האחורית באורות הקסומים ודיברנו על כוכבי לכת וכוכבים אמיתיים.
קרו דברים שהטרידו אותי השבוע. כבר שנה לא פירסמנו מאמר חדש ואני הופכת לקיצרת נשימה. כתבתי רוויו ומנהלת המעבדה שלי רוצה שיהיה יותר טוב, ואני רוצה להקשיב לה, אבל מתה להוציא אותו כבר החוצה להרגיש יצרנית. עוד מאמרים מתבשלים ואני רוצה לדחוף אותם החוצה, אבל צריכה לחכות להסכמה ולאישור של חברי הצוות. צוות טוב יש לי, אני אוהבת אותם מאוד והאוירה במעבדה חזרה להיות האוירה השמחה והכיפית שהיתה לנו בעבר.
הבנים בסלון, שגיא מדבר עם ממיע על כדורסל, הם התקרבו מאוד לאחרונה. שגיא אוהב לשחק עם ממיע כדורעף ומבלה איתו הרבה יותר זמן. ממיע מסתכל על שגיא אחרת, הוא מבין ומעריך את הכשרון הגדול שלו ולא לוחץ עליו יותר, למרות שהוא חושב שהוא יכול יותר. אני מקוה ששגיא יצטרף למעבדה להנדסת חומרים הקיץ ויחווה מחקר אמיתי בנושאים שמלהיבים אותו. אף פעם לא מוקדם מדי להתחיל להתנסות בחלומות.
יש בלאגן מובנה בחיים שלנו, הבית שאנחנו לא מצליחים לסדר כמו שהיינו רוצים, החצר שכל דבר ששותלים בה מתפרע ומשתרע לכל עבר, כל הדברים שאנחנו צריכים לעשות ולנקות מהחיים שלנו ולא מצליחים כמו שאנחנו חושבים שנכון. שני מדענים בבית אחד עם ארבעה ילדים מדהימים זה איזון שביר שכל הזמן עולה על גדותיו. יש לי לפעמים תחושה שהעולם זורק עלי הפתעות, חלקן טובות חלקן קשות, ואני מנסה לתפוס או להדוף מה שאני יכולה. הייתי מאוד מעריכה קצת יותר יציבות כלכלית ואופק בטוח לממיע, קצת יותר שקט מכל החבלים שמושכים אותי בעבודה, אבל בסך הכל, היום בערב, הרגשתי את השפע שיש בחיים שלנו, שפע של טוב, שפע של אהבה.
ירדן מתגייסת לנו ואני חושבת שזה מעציב את כולנו, אבל יש לנו עוד חודש ביחד ואנחנו משתדלים להנות מכל רגע כזה, כי זה בדיוק As good as it gets. ביום ראשון אחגוג 49 קיצים, שנה לחמישים. גיל מכובד. יש לי שנה לעשות כל מה שרציתי לעשות לפני גיל חמישים, אבל נדמה לי, אם אני לא טועה, שכבר עשיתי, לפחות את הדברים החשובים.
סוף שבוע נעים לכולם!
